שרשבסקי ואח' נ' המאגר בע"מ - חברה לבטוח ואח'

פסק דין חלקי

רקע

ענייננו בתובענה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים בגין תאונת דרכים מיום 2.10.07.

על פי כתב התביעה התובעת, ילידת 1916, נפגעה ביום התאונה כהולכת רגל על ידי אופנוע שמספרו 38-823-01 (להלן: האופנוע).

נהגו של האופנוע בעת התאונה היה מר יוספיאה גולן, נתבע 1 וצד ג 1 (להלן: גולן).

נתבעת 2 היא חברת הביטוח שביטחה את האופנוע בביטוח חובה מסוג "נהג נקוב בשם".

צד ג'2, מוטי אוחיון (להלן: אוחיון) הוא בעליו של האופנוע והנהג שנהיגתו שלו בלבד מבוטחת במסגרת פוליסת הביטוח שערכה נתבעת 2.

בהיעדר כיסוי ביטוחי לנהיגתו של גולן באופנוע צורפה להליך נתבעת 3, הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: קרנית).

לנוכח טענות ההגנה על אודות הכחשת עצם אירוע התאונה כמו גם הכיסוי הביטוחי לו, הוחלט לפצל את הדיון ראשית בשאלת החבות ולאחריה בשאלת הנזק.

על כן, פסק דיני יינתן בשלב זה אך בשאלת החבות.

ראיות התובעת

עדותה של התובעת לא נשמעה לפניי מחמת גילה, בת כ-97 שנים, ובשל מצבה הרפואי. ב"כ התובעת הגיש לתיק בית המשפט תעודה רפואית מיום 17.4.12 שלפיה התובעת דמנטית ומרותקת לביתה (ר' הודעה מיום 23.4.12). מן המסמך האמור עולה לכאורה כי התובעת אובחנה כלוקה בדמנציה (שיטיון) החל מחודש אפריל 2009, כשנה וחצי לאחר התאונה. למען הסדר אציין כי הנתבעים לא חלקו על מועד זה בסיכומיהם.

גרסת התובעת לאירוע הועלתה על הכתב בין היתר במסמך הנושא כותרת "תצהיר" מתאריך 26.1.10 (נספח 7). ואולם, מסמך זה לא אומת באמצעות עו"ד כדרישת סעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971.

בעניין זה קבעה כב' השופטת מרגולין, בהחלטתה מיום 7.9.10, כי מדובר בראיה שאינה כשירה ואין בסיס להגשתה. בין השאר קבעה כב' השופטת כי אין לבית המשפט כל ידיעה מה היה מצב המחלה של התובעת באותה עת, ועד כמה, אם בכלל, הייתה התובעת מודעת לתוכן המסמך עליו חתמה בעת חתימתה.

אני רואה להוסיף כי למקרא התעודה הרפואית שהוצגה הרי שלכאורה התובעת הייתה דמנטית כבר במועד החתימה על התצהיר הלא מאומת בחודש ינואר 2010, ועל כן נטל ההוכחה המוטל על התובעת אף הוחמר בשל כך.

חרף היעדר האימות לתצהירה של התובעת כמו גם היעדרו של תצהיר על אודות נסיבות החתימה ומצבה הרפואי של התובעת בעת החתימה, עדיין ביקש ב"כ התובעת בסיכומיו להיבנות מתצהיר עדותה הראשית.

בסיכומיו, הפנה ב"כ התובעת לספרו של קדמי ללא שציין מראה מקום כלשהו. כמו כן הפנה לפסיקה לעניין קבילותם של תצהירים שנערכו על פי פקודת הראיות, אך מצהיריהם לא נחקרו. ואולם, בענייננו, להבדיל, מדובר בתצהיר שכלל לא אומת.

מבלי להידרש לסוגיה האם החלטתה של כב' השופטת מרגולין מהווה מעשה בית דין או לאו, בהיותה החלטת ביניים, אני קובעת כי הטעמים שעמדו בהחלטתה עומדים בעינם אף היום ותצהיר עדותה הראשית של התובעת איננו קביל בשל כך.

הודעת התובעת במשטרה (נספח 6 לתיק מוצגי התובעת) נגבתה ממנה ביום 8.10.07, בעודה בבית החולים שישה ימים לאחר התאונה. גובת ההודעה, רס"ב רות דיין, העידה לפניי כי את העדות גבתה מהתובעת עצמה וכי בתה של התובעת רק ישבה לידה (עמוד 35 שורה 21, עמוד 37 שורה 16). עוד הסבירה גובת ההודעה כי סימנה בשוגג את הודעת התובעת כהודעת הנהג ואין ספק כי ההודעה, הודעת התובעת היא.

לכאורה תיק המשטרה כפי שהוגש לוקה בחסר שכן על פי עדות השוטרת דיין, התיק אמור לכלול דו"ח פעולה של שוטר המגיע למקום התאונה ומזמן את הנהג המעורב לחקירה ולגביית עדות (ראו בעמ' 36 בש' 36 ואילך). ואולם, על פי עדות השוטרת לא הגיע לזירה בוחן תנועה ודו"ח פעולה כאמור לא נמצא בחומר שהוצג לפניה (עמוד 38 שורה 1-4).